הקדמה: חשיבות טוהר ההליך הפלילי
הליך פלילי תקין ויעיל הוא נדבך יסודי במערכת המשפט הדמוקרטית. אולם, לא פחות חשובה היא שמירה על טוהר ההליכים, ובפרט על זכויות הנחקרים והנאשמים. פרשת ניר חפץ, העומדת במרכז הדיון המשפטי והציבורי, מעלה שאלות עקרוניות בנוגע לגבולות הלגיטימיים של חקירה משטרתית ופרקליטותית, ובפרט השימוש בלחצים ובאמצעים שעלולים לפגוע ברצונו החופשי של נחקר.
טענות ניר חפץ: לחצים פסולים והשפעתם
במסגרת עדותו, העלה ניר חפץ טענות חמורות בדבר הפעלת לחצים פסולים עליו במהלך חקירותיו. טענות אלו מתייחסות, בין היתר, לחקירה אינטנסיבית, איומים מרומזים ושימוש באמצעים שנועדו לשבור את רוחו ולהביאו למסור עדות או להפוך לעד מדינה. הטענה המרכזית היא כי הופעל עליו לחץ באמצעות הפעלת קרובי משפחה, מה שעלול להוות חציית קו אדום מבחינה אתית ומשפטית.
המסגרת המשפטית: סעיף 12 לפקודת הראיות
הדין הישראלי מתייחס בחומרה לראיות שהושגו שלא כדין. סעיף 12 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, קובע כי "עדות של נאשם שהודה בעובדה, והודאתו היתה שלא מרצונו הטוב והחופשי, לא תשמש ראיה נגדו". פסיקת בית המשפט העליון הרחיבה את פרשנות סעיף זה, וקבעה כי גם אם ההודאה לא נמסרה כתוצאה מאלימות פיזית, הרי שגם לחצים נפשיים או פסיכולוגיים כבדים, המגיעים כדי פגיעה ברצון חופשי, עלולים לפסול הודאה. פסק הדין המכונן בעניין יששכרוב (ע
