עולם המשפט, על אף היותו מבוסס על כללים נוקשים ופרוצדורות מוגדרות, אינו חף משיקולי צדק והגינות מהותיים. לעיתים, יישום דווקני של הדין עלול להוביל לתוצאה בלתי צודקת בעליל, תוצאה המעוררת 'זעקת הגינות'. מושג זה, על אף שאינו מעוגן בחקיקה מפורשת, הפך לעיקרון יסוד בפסיקת בתי המשפט בישראל, ומשמש ככלי חשוב בידי השופטים למנוע עיוות דין.
מהי 'זעקת ההגינות' וכיצד היא באה לידי ביטוי?
'זעקת ההגינות' מתייחסת למצב שבו יישום פורמלי של הדין, על אף היותו נכון מבחינה טכנית, מוביל לתוצאה מקוממת, בלתי צודקת, ואף אכזרית. זהו מצב שבו התוצאה המשפטית אינה עולה בקנה אחד עם תחושת הצדק הטבעית והבסיסית של הציבור. בתי המשפט, מכוח סמכותם הטבועה ומתוך חובתם להגשים צדק, רשאים במקרים חריגים אלו לסטות מן הכלל הפורמלי ולמצוא פתרון המבוסס על עקרונות הגינות וצדק. עקרון זה אינו מהווה 'כרטיס יציאה חופשי' מן הדין, אלא מנגנון איזון עדין, המופעל במשורה ובזהירות רבה, רק כאשר העוול זועק לשמיים.
הרקע החוקי והפסיקתי
אף ש'זעקת ההגינות' אינה מעוגנת בחוק ספציפי, היא שואבת את כוחה מעקרונות יסוד של המשפט הישראלי, כגון עקרון תום הלב (סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל
